הכירו את הסקייטר (3): ממשיכים ל”הארדקור” עם בן סלמה

אחרי שהכרנו בכתבות הקודמות את קטיה ובר מקבוצת “בנות בלונגבורד“, אנחנו נותנים במה לנציגות הגברית ולעולם הסקייטבורד (סקייטבורד רחוב, מה שנקרא), הפעם אנחנו שמחים להכיר לכם את בן סלמה, סקייטר מוכר ואהוד בסצינה, אומנם רק בן 20, אבל יש לו המון קילומטרז’ בכל מה שקשור לסקייטבורד, תובנות ותפיסות עולם.

את בן אנחנו מכירים עוד מהימים הראשונים של אתר Sk8r.co.il בתחילת שנת 2015, כבר בצעדיו הראשונים של האתר (שעוד היינו פה צעירים ונאיביים 😉 ), בן פנה אלינו והציע את עזרתו בקידום הסקייטבורד למען הקהילה כולה. אז הבנו שיש פה בחור צעיר, איכותי עם הרבה נכונות לעזור ולתרום. אז אנחנו שמחים לעשות את המעט שניתן ולתת גם לכם להכיר את בן סלמה. ראיון שהפך לדיון מעמיק על סקייטבורד ובכלל, תקראו ובטוח תמצאו המון נקודות דמיון הקשורות אליכם, מבטיחים 🙂

כרטיס ביקור 
שם מלא: בן סלמה
גיל: 20
עיסוק בחיים: נכון לעכשיו אני בצבא אבל בשעות הפנאי אני עורך וידאו וכמובן נוסע בסקייטבורד!
עיר מגורים: רחובות

מתי התחלת לעסוק בסקייטבורד?
בגיל 4 קיבלתי את הסקייטבורד הראשון שלי ובגיל 10 התחלתי לנסוע על סקייטבורד קצת יותר ברצינות.

האם אתה זוכר את הסשן הראשון שלך?
בגיל 4 אבא שלי חזר מחו”ל, אני חושב שזה היה צרפת… הוא קנה לי משם סקייטבורד אפשר לומר “חצי מקצועי”, ניסיתי כמה פעמים לעמוד עליו ולא הצלחתי ואז אבא שלי הראה לי איך כי הוא היה נוסע כשהוא היה ילד, עם הזמן הצלחתי לקבל את היציבות וסקייטבורד הפך בשבילי ככלי תזוזה ממקום למקום, כמו אופניים אפשר לומר.

האם היו לך גם רגעים פחות טובים?
בטח, בגיל 16 וחצי שברתי את המרפק ובגיל 18 שברתי את הקרסול… היינו בטור לאילת, אני ועוד כמה חברים, באחד מהימים הלכנו בלילה לאנדרייל של 7 מדרגות שבדרך כלל מעיפים ממנו במהלך היום, במשך כל היום דיברנו על מוטיבציה והחדרנו אחד בשני הרבה מוטיבציה לנסות לעשות דברים חדשים וקשים וכשהגעתי לרייל ניסיתי באקסייד סמיט ובמאחד מהניסיונות בנחיתה הרגל שלי הסתובבה. בהתחלה חשבתי שזה נקע אבל אחרי יומיים כשהגענו הביתה הלכתי לעשות צילום והבנתי שזה שבר, חודש וחצי בגבס ועוד חודש וחצי פיזיותרפיות, לא נעים 🙁

אלו רגעי שיא אתה זוכר שהיו לך בסקייטבורד ?
כשהייתי בן 16 היתה חנות סקייטבורד שקראו לה “סטאש” , הם היו הספונסרים הראשונים שלי, אני ממש זוכר ומתגעגע לתקופה הזאת! הם עשו משהו מיוחד שהרבה לא עשו פה בארץ לפי דעתי, ונתנו לי להרגיש ממש בבית, תמכו בי ועזרו לי בכל צורה שהייתי צריך, וזה ממש קידם אותי.
הם עשו טורים ודמואים בכל הארץ ודאגו לסגור את הפארקים והספוטים כדי שהם יוכלו לנסוע, ממש כמו בחו”ל! ואני לשמחתי הייתי חלק מזה! הם תמיד דאגו לי לציוד ועזרו לי ממש להתקדם בסקייטבורד, אם זה מבחינת פרסום ואם זה מבחינת קידום יכולות! אני חושב שזה כל מה שיכולתי לבקש בגיל 16 בתור סקייטר שרוצה להתפתח, להתקדם ולהתפרסם בארץ, זה נתן לי הרבה ואני מודה להם על כל רגע!

קרוקד על ה10 מדרגות בסקייטפארק באילת. צילום: אלי פולר

מדוע התחברת לסקייטבורד?
בהתחלה סקייטבורד היה בשבילי כלי תחבורה לכל דבר, עם הזמן כשגדלתי סקייטבורד הפך להיות בשבילי הרבה יותר מסתם כלי תחבורה, זה הפך להיות דרך לבטא את עצמי ומקום חם ואוהב שתמיד נותן יד כשצריך. כשרע לי או טוב לי אני הולך לנסוע בסקייטבורד זה המקום הכי טוב לפתור את כל הבעיות, כל החברים שלי וכל החוויות שלי בחיים הם בעיקר בזכות הסקייטבורד. בזכות הסקייטבורד אני גם עורך וידאו שזה בעצם המקצוע שלי לחיים, סקייטבורד זה החיים שלי ללא ספק ואין מספיק דרכים לתאר את החיבור הזה.

באיזה ענף אתה בסקייטבורד ומדוע?
אפשר לומר שאני עוסק בצד היותר “הארדקור” של הסקייטבורד, טריקים, מדרגות, גאפים וריילים!
אין הרגשה טובה יותר מאשר לנסות משהו ולהצליח אותו כשבהתחלה פחדת ממנו או חשבת שאתה לא יכול.
זאת התמודדות עם פחדים ותמיד אני מראה לעצמי שלא משנה כמה קשה זה נראה וכמה מפחיד זה בסוף זה אפשרי, זה אדרנלין, להסתכל על מדרגות או על אנדרייל, לנשום עמוק ולעשות את הטריק שרציתי ולהראות לעצמי שאני יכול.
יש בזה משהו מיוחד וכיף, ליפול, להרגיש את הריצפה, הכאבים ברגלים ובידיים ובסוף עדיין להמשיך לקום ולנסות עד שבסוף אתה נוחת וכל הכאב נעלם ואתה מרגיש שזה היה שווה את כל המאמץ והכאב שעברת עד אותו הרגע. תחושה של סיפוק ונחת, תחושה של השגת מטרות.

האם יש סקייטרית מהארץ שתרצה לפרגן לה? 
האמת שיש כמה שהייתי רוצה לפרגן להן, נועה כץ, מעיין לוי ופאולה רוילובה מירושלים, אני חושב שלשלושתן צריך לפרגן, את מעיין יצא לי להכיר עוד מלפני כמה שנים, היא הייתה באה הרבה לתל אביב והיא נוסעת ממש סטייל!. את נועה קצת פחות יצא לי להכיר אבל ראיתי אותה בסקייטפארק בירושלים והיא נוסעת ממש טוב מבחינה טכנית! יש לה טריקים שלא ראיתי בחורות אחרות עושות בארץ! ואת פאולה אני מכיר מהפארק בירושלים ויצא לי קצת יותר להתחבר אליה, לא ראיתי הרבה אנשים שכל כך דוחפים קדימה ורוצים להשתפר כמוה, אני ממש מעריך אנשים כאלה! ובכללי אני חושב שצריך לתת קצת יותר מקום ולדחוף יותר את הצד הנשי של הסקייטבורד בארץ!

ומה לגבי אחת מחו”ל?
לטיסיה בופוני, ללא ספק אחת הסקייטריות היותר מצליחות בחו”ל וממש הארדקור!
ראיתי סרטונים שמראיינים אותה והיא מספרת על חיי הסקייטבורד שלה, דוחפת את עצמה תמיד קדימה ומנסה לעשות דברים “הארדקור” – לקפוץ מדרגות, לנסוע על אנדריילים! זה בהחלט לא פשוט והחלק שאני גם ממש אוהב בסקייטבורד! ממש מגיע לה הערכה גדולה על מה שהיא עושה ומנסה לעשות!

ומה לגבי סקייטר מהארץ שתרצה לפרגן לו?
הייתי רוצה לפרגן לאלן וולדמן ולעומר יוסף מאילת, שני סקייטרים שנותנים בראש בצורה מטורפת ומכיוון שהם נמצאים במקום מרוחק כל כך אז הרבה יותר קשה להם להיות חלק ממה שקורה פה במרכז מבחינת תחרויות ואירועים אבל בכל זאת הם נותנים בראש ונוסעים בצורה שאישית אני חושב שלא מביישת את הרמה של חו”ל! יוצא לי לבלות באילת לא מעט מכיוון שאני משרת בבסיס קרוב, וכל פעם שאני מגיע לשם הם מפתיעים מחדש! וכמובן שמעבר לסקייטבורד – אנשים טובים שאני תמיד נהנה לראות ולבלות איתם ביחד!

ואחד מחו”ל? 
שאלה קצת קשה… יש כל כך הרבה סקייטרים בחו”ל שאפשר לפרגן להם, כריס ג’וזלין, שיין אוניל, טיאגו לאמוס, דיויד גונזלס וג’סטין פיגורה ששניהם אפשר לומר הסקייטרים שאני הכי אוהב, פשוט בגלל הסטייל והכל.
אני ממש מתחבר לאיך שהם נוסעים, נוסעים אנדריילים בעיקר וזה מה שאני אוהב! הרבה רוקנ’רול! אבל שוב, כל שאר הסקייטרים שנתתי פשוט מטורפים בעיניי וממש קשה לי לבחור סקייטר אחד ספציפי.

לאן אתה רוצה להגיע בסקייטבורד (שאיפות)? 
נכון לעכשיו בארץ אי אפשר להתפרנס מסקייטבורד לצערי אבל אני בהחלט חושב שיש לאן לשאוף. מלפני בערך שנה “זאיון סקייטבורד” (חברת סקייטבורד ישראלית) הוציאה לחלק מהטימניקים שלה “פרו-מודל” ולפי דעתי זה המקום הכי גבוה שאפשר להגיע אליו בארץ, קרש סקייטבורד עם השם שלך שנמכר בחנויות בארץ (וגם בברזיל האמת), מגיל קטן זה החלום שלי ואני חושב שגם של כמעט כל סקייטר שיש.
כסף זה לא מה שמשנה לי מבחינת סקייטבורד, קודם חשוב לעשות את מה שאתה אוהב ולנסות להצליח בזה, ואני יודע שבארץ זה בעיה להתפרנס מזה אלא אם כן אתה בעל חנות או חברה. אבל אני בהחלט הייתי רוצה להגיע למקום הזה ושאולי יום אחד יהיה קרש על שמי, זאת מין הרגשה כזאת של הצלחה והגעה לנקודה מסוימת שאומרת “הצלחתי”.
אז נכון לעכשיו “זאיון” הם הספונסרים שלי ואני נחשב בעצם ל”Amateur” אפשר לומר אז לאט לאט אני מאמין שאתקדם לאן שאני רוצה.
ואחרי שאצליח ברמה הארצית אולי אשאף גם להצליח ולבנות קריירה בחו”ל, אבל עד אז אני חושב שסקייטבורד זה משהו שקודם בא מבפנים ושאחרי הכל גם אם לא אגיע לחו”ל, זה לא נורא כל עוד אני יכול להמשיך ולהנות מסקייטבורד.

האם לדעתך לסקייטרים יש סגנון בהתאם למדינה, ארץ המוצא שלהם?
אני לא חושב. כשמדובר בסטייל או סגון בסקייטבורד כל אחד מביא משהו משלו ומשל עצמו, סקייטבורד זאת אומנות וכל אחד מתבטא בצורה שונה, ביחס למה שהוא אוהב, למה שהוא מכיר, סגנון המוזיקה שהוא שומע והדברים שהוא גדל עליהם.

איזו תכונה אתה אוהב בסקייטבורד ישראלי? 
יש לנו סצנה נורא קטנה ומתפתחת, היום קצת יותר קשה לראות את זה כי יש סקייטפארק בכל עיר והדברים לאט לאט משתנים, אבל מכיוון שהסצנה היא קטנה, אז כולם מכירים את כולם ויש הרגשה של חיבור וכיף לפחות ככה אני רואה את זה, כולם מכירים את כולם וכשאני מגיע לסשנים ואירועים, את רוב הזמן אני מעביר בלומר שלום לכולם. אני חושב שיש בזה משהו כיף, כל כמה זמן יש אירוע שמאחד את כולם ופתאום אני פוגש סקייטרים וחברים שלא יצא לי לראות הרבה זמן בגלל שאנחנו גרים באזורים שונים ומרוחקים.

ואיזו תכונה אתה פחות אוהב?
חוסר מקצועיות, אני לא מזלזל באף אחד והאמת שאני לא חושב שהייתי עושה או מנהל את הדברים טוב יותר מאנשים אחרים, אבל אני לפעמים מרגיש שבאירועים מסוימים אולי שכחנו שבאנו קודם בשביל לנסוע סקייטבורד, לתת לסקייטבורד, בשביל סקייטבורד, בשביל הסצנה ובשביל לעשות משהו טוב יותר וגדול יותר.
יש אנשים שבאמת משקיעים ועושים הרבה בשביל הסצנה והסקייטבורד אבל נראה כאילו כל אחד מנסה לשים רגל לשני או שכל אחד דואג לעצמו ואני לא חושב שהדברים צריכים להיות ככה, עשייה צריכה להיות משותפת וטובה, באווירה טובה ומפרגנת, אבל שוב, אני לא מזלזל באף אחד ואני לא חושב שהייתי עושה דברים טוב יותר מאנשים אחרים.
אני יודע שיש לא מעט אנשים שרוצים לתרום ולעשות בשביל הסצנה, וכל עשיה או תרומה שיש היא מבורכת בעניי ומיועדת להערכה ולכן אני משתדל להיות ניטרלי, לנסוע סקייטבורד ולעשות את מה שאני אוהב בלי להגיד מי לא בסדר ומה לא טוב, Live and let live או שבעצם Skate and let skate.

איזו תכונה אתה אוהב בסקייטרים מחו”ל?
מקצועיות. הכל נורא מקצועי, נורא מדויק ותמיד השאיפה לכמה שיותר גבוה וכמה שיותר מקצועי, אני חושב שגם בארץ יש לנו את היכולת להגיע לרמה הזאת אם רק נתייחס אל הדברים ברצינות וננסה תמיד להוציא דברים בצורה הכי מקצועית וטובה שאפשר, כמובן, אני לא מזלזל באף אחד מהחברות והחנויות בארץ, אני חושב שהעשייה פה היא בהחלט טובה אבל שתמיד יש לאן לשאוף ואיפה לשפר.

ואיזו תכונה אתה לא אוהב?
עם המקצועיות באה גם ה”מסחרה” שמצד אחד זאת תכונה שאני לא אוהב אבל מצד שני אני יכול לנסות להבין ולקבל את זה, כי אתה לא תבזבז כסף על משהו שהוא סתם או לא מקצועי וכשאתה משלם כסף על משהו, אתה רוצה שהוא גם יצא טוב באותה המידה שהשקעת בו.
כשבן אדם מקבל כסף הוא ינסה לעשות משהו מקצועי כי זאת העבודה שלו והוא צריך לעמוד בציפייה מסוימת, אבל אני עדיין חושב שאסור לנו לשכוח שבסופו של דבר אנחנו באנו לעשות סקייטבורד ושכסף זה לא הכל בחיים אז Keep it real.

במה לדעתך עוזר לך העיסוק בסקייטבורד בחיים הרגילים שלך?
בתור התחלה בזכות הסקייטבורד רכשתי מקצוע לחיים שזה בעצם עריכת וידאו, התחום שאני עוסק בו. התחלתי לערוך סרטוני סקייטבורד בתור תחביב, היום זה הפך להיות המקצוע שלי לחיים ומה שאני רוצה ומתכוון לעסוק בו בעתיד!
אבל מעבר לזה אני חושב שאפשר ללמוד הרבה על החיים מסקייטבורד, השגת מטרות, התגברות על פחדים.. לדעת ליפול ולקום, להמשיך לנסות, להמשיך לשאוף גבוה ולא לוותר אף פעם, אבל גם לדעת מתי לעשות סטופ ולקחת אוויר, לנשום ולהמשיך, אם צריך להמשיך לנסות ואם צריך להמשיך פשוט הלאה.
זה משהו שהסקייטבורד לימד אותי בחיים, ואני לא חושב שיכולתי ללמוד את זה בצורה טובה יותר.
בין היתר סקייטבורד זה המקום שלי להיות בו כשצריך, המקדש הפרטי שלי, התרופה לבעיות ולמטרד היומי,
אין דבר משחרר יותר וטוב יותר מסשן טוב, גם סתם לנסוע ולעשות קרוזינג בעיר, זאת הרגשה נפלאה שנותנת תחושת סיפוק ושובע, סקייטבורד עוזר לי להמשיך את השבוע בחיוך ואין דרך אחרת טובה יותר להסביר את זה.

עם אילו אתגרים מתמודדים בסקייטבורד?
הדבר הראשון אני חושב זה השגת מטרות, בהתחלה קשה אבל אתה ממשיך לנסות עד שאתה מצליח.
שנית, אני חושב שהתמודדות עם פחדים, לפחד לעשות משהו מסוים, אם זה טריק ממדרגות או על רייל או כל דבר כזה או אחר, ואז פשוט להתגבר על זה ולהראות לעצמנו שאנחנו יכולים.
דבר נוסף, זה ההתמודדות עם כאב ויאוש, להמשיך לנסות ולנסות, אחרי שעה ולפעמים שעתיים ויותר (הרבה יותר) ופשוט לא לוותר, כואב לך וקשה לך אבל אתה ממשיך לנסות כי אתה רוצה לנחות את אותו הטריק ואתה בטוח בעצמך שלא משנה מה… בסוף אתה תצליח.

אילו טיפים אתה יכול לתת למי שרוצה להתחיל?
לשאוף קדימה ולא לוותר, ההתחלה היא תמיד קשה אבל ברגע שמצליחים, אין דבר יותר כיף וטוב מזה, וגם לא לפחד לנסוע עם אנשים שטובים ממך. כל מי שמתחיל מפחד שיצחקו אליו כי הוא נוסע פחות טוב, אבל זה לא נכון, ההפך הוא הנכון, אם מישהו שרק התחיל נוסע עם אנשים שטובים ממנו, הוא ישתפר מהר יותר ויגיע לתוצאות טובות יותר וחוץ מזה, הכי כיף זה לנסוע ביחד!

אילו טיפים אתה יכול לתת למי שכבר עוסק בסקייטבורד?
אל תשכח מאיפה באת ולאן אתה הולך, בסופו של דבר כולנו נוסעים סקייטבורד ואם לא נעזור אחד לשני וניתן יד אחד לשני, לאלה שפחות טובים מאיתנו או לאלה שפשוט צריכים את עזרתנו, תמיד נישאר במקום.

יש משהו בסקייטבורד שאתה רוצה לעשות ועדיין לא עשית?
אוסי ל-50-50 על ריילים, נחתתי ועפתי את זה בסקייטפארק בירושלים על הרייל הקטן בהתחלה של הסקייטפארק, אני מקווה לחזור לשם בקרוב ולנסות שוב!

קסדה ומיגון?
בתחילת הדרך מיגון וקסדה זה דבר חשוב, עד שמקבלים את היציבות ומתחילים להרגיש בבטחון. בהתחלה אנחנו לא מודעים ליכולות שלנו, במיוחד אצל ילדים,הרבה ילדים בתחילת דרכם ישר הולכים לקפוץ מדרגות עוד לפני שרכשו יציבות טובה, דברים כאלה לרוב נגמרים לא טוב 🙁

אם לא היית עוסק בסקייטבורד, אז מה היית עושה?
האמת שזאת שאלה שקשה לי לענות עליה, סקייטבורד זה כל החיים שלי וזה מה שממלא לי את היום-יום. אני מאמין שאם לא הייתי נוסע בסקייטבורד הייתי במקום אחר לגמרי ולא בקטע טוב…
סקייטבורד הרחיק אותי כל החיים מאלכוהול, סיגריות ואלימות. אז אני שמח שאני נוסע בסקייטבורד ואני בטוח שאני במקום טוב יותר עכשיו מאשר אם לא הייתי נוסע בסקייט.

מהם המקומות המועדפים עליך לסשנים?
הסקייטפארק בירושלים, ללא ספק ה-סקייטפארק בשבילי! מלא ריילים, כל מיני צורות וגדלים, אנדריילים ולדג’ים והכל בזרימה טובה!
והסקייטפארק באילת! הכל כיפי כזה ונחמד שם! רק צריך להתרגל אליו טיפה והוא סקייטפארק כיפי מאוד! בכללי באילת יש מלא ספוטים טובים וכיפים!
ואחרון חביב, מקיף ח’ בראשון לציון, יש שם פשוט הכל מהכל כשמדובר בסטריט, רילים, לדג’ים, מדרגות וגאפים, פלאט וכל מה שצריך בשביל סשן טוב! מאז ומתמיד זה היה הספוט שהכי אהבתי!

איזה מוזיקה אתה שומע בסשנים?
רוק העיקר, מוזיקה שמכניסה בי אדרנלין ורצון לעשות טריקים חדשים, לנסוע על דברים קשים ולנסות עוד דברים מעניינים!
Explosions in the sky, Dead Meadow, Led Zeppelin, Judas Priest
וכמובן מוזיקה מסרטי סקייט וכל מוזיקה אחרת עם קצב טוב, אני חושב שסגנון המוזיקה משתנה בעיקר בהתאם לסשן ולמה שאני עושה.

יש עוד משהו שתרצה לומר לאומה?
תודה לכל החברים שלי שתמיד תומכים בי ותמיד דוחפים אותי קדימה, תודה כמובן לספונסרים שלי
Zion Skateboard ו-Noiz SkateShop שתמיד פה לתמוך בי בכל מה שאני צריך ושגם דוחפים אותי תמיד קדימה!
ותודה כמובן לכם, החברים בפורטל Sk8r.co.il (סקייטר) שראיינתם אותי ושנתתם לי להיות חלק מהפינה שלכם באתר 🙂

אז הנה הסתיים לנו עוד מפגש (דיגיטלי) ובהחלט שמחנו להכיר לכם את בן סלמה שלקח כל שאלה, פירק אותה לחלקים וענה באופן משובח ומעורר כבוד! דבר אחד קטן לסיום, אם גם אתם רוצים להופיע באחת מהכתבות הבאות בסדרה, מעולה! כתבו אלינו team@sk8r.co.il או הכנסו לעמוד יצירת קשר ונשמח לדבר איתכם ולהכיר יותר.

כן, אפשר להגיב, לפרגן, ועוד כל מיני